רבי חיים בן עטר-תושב עכו-אחרוניםעובדת היות רבי חיים בן עטר המכונה "אור החיים הקדוש", תושב עכו ברורה ווודאית ומוזכרת בספרים ובמאמרים רבים. כגון:"מספר לנו רבי אברהם ישמעאל סנגוינטי תלמיד הרב אור החיים הקדוש...כי הרב הקפיד לשכור בית לישיבתו בחלק של עכו אשר הוא ודאי ארץ ישראל... אגב אותו תלמיד מספר:"כי יהודי עכו אינם עושים כי אם יום אחד של חג ולא שני ימים של גלויות" כלומר עכו מבחינתם היא ארץ ישראל. וכן :"..רבי אברהם ישמעאל חיים סנגויניטי...עלה ביחד עם..בן עטר..מליוורנו לעכו בקייץ תתק"א(1741) והתיסדותה העראית של ישיבה זו בעכו...ובסוף הקיץ של שנה זו(תק"ב נ.ב.)...העתיקה את מקומה לירושלים.." כן גם בהקדמה לפרוש "אור החיים":"הגיעו (לעכו) בסוף אלול תק"א ...קבע הרב את ישיבתו בעכו ונשאר שם עד אמצע אב תק"ב כלומר בעכו גר רבי חיים בן עטר 11 חודשים ואילו בירושלים רק 10 חודשים כאמור בהמשך:"הגעתנו...לירושלים...בטו באלול תק"ב ונפטר בן מז שנה בים טו בתמוז תק"ג
עכו מהווה בסיס ליציאתם למקומות אחרים כגון כפר ישיב ,וחיפה כשתמיד חזרו לעכו. בעכו הם עושים את: "חג הסוכות בלולב ואתרוג ...שכרנו בית אחד...ודר בבית אחד , ובבית אחד קבע בו בישיבה, ואנחנו עוסקים בתורה יומם ולילה..." הם רואים בעכו :"כארץ ישראל לכמה דעות וכדרבי אבהו [כנראה טעות צ"ל "אבא"] דהווה מנשק כיפי דעכו" הם אף מדגישים ש:"קדושת עכו תוב"ב כצפת וטבריה אשר היא ארץ קדושה..."(מאן, יעקב-מסעם של רבי חיים בן עטר וחבורתו לא"י והתיישבותם הארעית בעכו-תרביץ ז תרצ"ו מעמוד 74) מאן(פסקה זו מבוססת על מאמרו של מאן יעקב,מסעם של רבי חיים בן עטר וחבורתו לארץ ישראל והתיישבותם הארעית בעכו בתוך תרביץ ז תרצ"ו מעמוד 74) מספר בפרוט על קורות חייו של רבי חיים בן עטר, שהגיע ממרוקו לליוורנו ,איטליה בשנת תצ"ט מטרת הרב בעליה לארץ "כדי ללמוד..ולהחיש זמן הגאולה" ב1741 שררה מגפה נוראה ביפו ולכן נשאר רבי חיים בן עטר בעכו כשנה שלאחריה עבר לירושלים. הקבוצה מנתה 30 עולים וביניהם שתי נשותיו של אור החיים הקדוש. תלמידו מתאר את בית הכנסת של אחאב בעכו שהיה:"גדול ןגבוה וכל חלון מי"ב חלונותיו היה גדול כמו פתח בית הכנסת של ליוורנו" בית כנסת זה היה כנראה מתקופת הצלבנים בתוך עכו ואחרי חורבן עכו בידי הממלוכים ב1291 היה מיקומו של בית הכנסת מחוץ לעכו."הרב לקח עמו את שתי נשיו שהביא עמו ממרוקו [כיוצא מרוקו לא קיבל עליו את חרם דרבנו גרשום האוסר על ריבוי נשים] בין תלמידיו היה הצעיר חיד"א=חיים דויד אזולאי. את קורות המסע כתב תלמיד בן עטר אברהם ישמעאל באגרות שנשלחו לאביו שלמה חיים במודינא והוא כותב :"וביפו אין יהודים כלל...שמעכו לצפת יום א...והיא עיר ישנה הרבה, וגם היא גדולה מאוד ורוב העיר יוונים ..ועכו חצייה חו"ל וחציה א"י ואינם עושים כי אם יום אחד של מועד..." מדברי האגרות משתמע שרבי חיים בן עטר לא שהה ביפו בשל המגפה ולא בצפת בשל ההצקות והמיסים כשבאותו זמן מגיעים לעכו ראשי ישיבות מצפת בימי חמישי נהג רבי חיים בן עטר לשחוט עגל לכבוד שבת בעת שגר בעכו השתתף :"בהילולא של רשב"י ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ורגליו וצועק היכן אני השפל נכנס ,למקום אש ושלהבת"[באתר של חב"ד, אינטרנט] בספר-רבי חיים אבן עטר שהוציא מוסד הרב קוק בשנת תשי"א, בצרוף הערות ומבואות של ד"ר בנימין קלאר הי"ד [הרבה לחקור על בן עטר ונרצח בדרך להר הצופים בד ניסן תש"ח] יש תאור מפורט של קורות חיי בן עטר בהסתמך על אגרות מתלמידיו וממנו ומאחרים [חלק מהאגרות התפרסמו בתרביץ תרצ"ו] בין היתר על נסיעתו מעכו לצפת ,מירון וטבריה. בן עטר מסביר שעלה לארץ בעקבות:"צרות בשל עסקי ממון". הוא נולד בסאלי משם נדד לעיר מכנאס, ולפאס בשנת תצ"ח,1738 היה רעב כבד מאוד במרוקו ואז הוא גולה לתיטואן ודרך הים עובר לאלגיר. שם באלגיר מקבל הסכמות הרבנים לספריו "אור החיים" ו"פרי תואר", בשנת תצ"ט. 1739. באותה שנה הוא נוסע ללוורנו שבאיטליה. באיטליה יושבים רבים מיוצאי מרוקו ובה הוא מרביץ תורה ברבים. בן עטר נשאר באיטליה שנתיים וחצי. ב1741 יש התעוררות כללית לעלות לא"י . הוא עולה לעכו וביום שני ו אדר ב תק"ב 1742 יצאו לכפר ענן (חנניה) ,לעין זתים ולצפת. הוא משתטח על הקברים הקדושים ולומד עם תלמידיו.בצפת הם שוכרים גויים עם בהמות רכיבה וחוזרים לעכו. רבי חיים בן עטר כותב אגרת בעכו ביום ב יב ניסן:"חזרנו למקומנו עכו ...וישבנו על לימודנו כמשפט הראשון..."ברור איפוא שהרב יושב בעכו ישיבת קבע וניהל שם את ישיבת "כנסת ישראל". באגרת כתב "אור החיים" על:"הישגי הלימודים בישיבה מר"ח מרחשוון, תקב, יום פתיחת הישיבה בעכו..." האחזותו בגליל קשורה ל:"מושל החדש...טאהר אל עמאר...וכנראה השפיעו עליהם מאמרי הזוהר..כי המשיח יתגלה בגליל...ואולי רצה ..להמשיך את המסורת של ישיבות עכו מיסודם של רבינו יחיאל מפאריז ורבי שלמה פטיט. במהלך שהייתו בעכו פנה אליו הרב אבולאלעפיה המזמינו ומפציר בו להשאר עמו בטבריה ולהקים את ישיבת "כנסת ישראל" בה.אולם:"רבינו סירב לקבל כי חברי החברה -כנסת ישראל- לא ייסדו אותה אלא כדי שתהיה בירושלים...לפיכך פנה אבואלעפיה ב-3 מכתבים אל אנשי הועד שיתירו לרבנו להשאר בטבריה"(עמוד עא). שני תלמידים של רבי חיים בן עטר מתים בעכו . הרב כותב לאנשי ועד כנסת ישראל במודינה בשנת תקב מעכו ןמיחס:"אסונות אלה לישיבתו בעכו,שהיא בספק ארץ ישראל ...הלך לפקיעין ...ובא בח אב לעכו..המתין שם עד אחרי תשעה באב..". בעל אור החיים הקדוש עובר לירושלים וביאתו לשם:"עשתה רושם כביר גם הרב[נ.ב. החיד"א] שהיה מתלמידי רבינו בירושלים מרבה לספר בשבחו...[החיד"א בשם הגדולים ח"א מער ח ,אות מב :"...ואני הצעיר זכיתי והייתי בישיבתו...והיה כמעיין המתגבר...וחיבר חפץ השם,...אור החיים ,פרי תואר וחכמתו ניכרת מספריו ,אך זה אחד מעשרה מחכמתו ןרוחב ליבו..הפלא ופלא..."]שני דברים השאיר אחריו רבינו ברכה ..ספרו ראשון לציון-חידושים על כמה מסכתות והגהות על שולחן ערוך...קראו ראשון לציון כי הוא כל פריו קדש הילולים גידולי הקודש ותורת ארץ ישראל...גם הישיבה נתקיימה זמן רב אחרי פטירת רבנו...והחסידים באים עד היום לביהמ"ד-אור החיים-בעיר העתיקה ..בייחוד ביום פטירתו ט"ו בתמוז...". כידוע רבי חיים בן עטר מת עשרה חודשים מיום הגיעו לירושלים בגיל צעיר.[מעניין מה ההסבר הדתי שהיה נותן למותו בטרם עת בירושלים]. תלמיד הרב וכותב קורותיו הרב אברהם ישמעאל חי סגוינטי חוזר לבית אביו ובדרך לשם מגיע :"ביום א ר"ח כסליו תק"ד לעכו, קיבל אותו המקובל והמשורר המפורסם רמח"ל ...". ספר מדעי חדש וחשוב נקרא –רבי חיים בן עטר ופירושו אור החיים על התורה-כתב אלעזר טויטו[ספריית המורה הדתי, משרד החינוך תשמ"ב] הספר מצטיין גם בבליוגרפיה מפורטת המצויה בסופו. הספר מזכיר את שהייתו בעכו בקצור נמרץ:"בעכו נשתהתה החבורה כשנה תמימה מחמת מגיפה שהשתוללה אז בירושלים..ובסוף תק" פרטים על המצב בסביבתו היהודית והכללית מצויה בספר-רבי חיים בן עטר אור החיים-[אגף הנוער ירושלים תשמ"ד]:"רבי חיים בן עטר חי בתקופת...המלך מולאי איסמעיל(1671-1727) ויורשיו..מהמלכים הראשונים של השושלת העאלאווית..השולטת עד הים במרוקו...יחסו ליהודים ...מצד אחד מרר את חייהם...ומצד שני גידל ורומם יהודים בחצרו..לדוגמה-הנגיד משה בן עטר, חותנו של רבי חיים...1738 ..רעב רוב הבתים בשכונות היהודיות נהרסו...הרעב והמהומות הפילו חללים רבים...בתקופה זו רבת תהפוכות, מחוסרת יציבות ובטחון ליהודים חי ופעל ויצר רבי חיים בן עטר". בספר מצוין שמשפחת בן עטר ממגורשי ספרד:"...אשר התפצלה..חלק עבר להולנד וחלק למרוקו...בשנת תפ"ד,1724 והוא בן 28 ..מכה אנושה ,הנגיד הלך לעולמו באופן פתאומי...מחלוקות פרצו בין קרובי משפחה..בירושה..נושים..תבעו חובות..הסכסוכים התישו את כוחותיו..7 שנים..ארכו הויכוחים.." בנוסף לצרותיו מול בני משפחה ואנשי הקהילה:"באו השלטונות ותבעו את שלהם..."למעשה נדודיו ועלייתו לארץ היו לא רק בשל כמיהתו לציון אלא גם תוצאה מהלחץ בו היה נתון. רבי משה בן שלמה פראנקו מליוורנו עלה עם בן עטר לא"י ורשם על פי הזכרון תוכן דרשות הרב בליוורנו והוא גם מספר:"...בהיות שבא במחננו קדוש ...בן עטר עם ב נשיו וב תלמידיו ימי שבת רבינו באיטליה כשנתיים ומחצה...באלכסנדריה שהו כמה שבועות..הגיעו לעכו בכג או כד אלול תק"א,1741 את ראש השנה תקב בעכו...יום הכפורים בכפר חיפה ...בה(בעכו נ.ב.) עשו הסוכות הרב ופמליתו שכרו בתים..הקימו ישיבה ועסקו בתורה יום ולילה..."כלומר מגוריו ומקום הישיבה בעיר עכו. סך הכל מבחינת זמן:"..בעכו ישב כשנה תמימה..ובה ניהל הישיבה בהפסקות..בפקיעין ..כחודשיים....בט"ו בתמוז תק"ג,1743 והוא רק בן 47 (נפטר ונקבר) ..בהר הזיתים ושם נטמנו גן שתי נשותיו". הרב זכה לשבחים רבים וגדוליםובין היתר כותב רבי גרשון מקיטוב לבעל שם טוב:"...בן עטר..חכם גדול וחריף ובקי בנגלה ובנסתר, כל חכמי ישראל כקוף בפני אדם...". קורות חיי גבורי מתוארים גם באנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ ישראל[3 כרכים הוצאת מוסד הרב קוק 1974] אלא ששם יש טעויות כגון :"נולד בשנת תנ"ו,1896...." במקום 1696. ובכל זאת יש שם כמה פרטים מענינים כגון תאור אשתו :"שהייתה צדקנית גדולה, מתפללת כל יום ,מעוטרת בתפילין ומעוטפת בטלית..."או את העובדה ש:"..הרביץ תורה חינם אין כסף...ומהנה תלמידי חכמים מנכסיו.." האנציקלופדיה מפנה אותנו למקורות נוספים:"תולדות חכמי ירושלים,חלקת מחוקק אור החיים, שם הגדולים, כנסת ישראל, תולדות הפוסקים, מאמר מן תרביץ ט, מגנזי ירושלים כה, נר המערבי....." רבי חיים בן עטר נולד בעיר סאלו שבמרוקו בשנת 1696 היה מקובל הן על הספרדים והן על האשכנזים[הבעש"ט שיגר אליו שאלה:"אם תהיה בחר מכל הארצות,לנדוי בצלאל במאמר –היישוב החסידי בי-ם בראשיתו –דרך מורפיקס] . גר בירושלים בעיר העתיקה והקים בה ישיבה [גם בימנו קיימת ישיבת "כנסת ישראל " שייסד] ובית כנסת נפטר בירושלים בשנת תק"ג, 1743.[באתר גוגל בערכו] רבי חיים בן עטר חיבר ספרים ובהם: -חפץ השם-חדושים על הש"ס הודפס לראשונה באמשטרדם בשנת תצב, "אור החיים" על התורה הודפס לראשונה בוידיניאה שנת תקב, ו"פרי תואר" על שולחן ערוך באמשטרדם בתקב[על שם ספרו נקראת ישיבת "פרי תואר" באשקלון]. אחרי פטירתו אספו תלמידיו את רשימותיו לספר-ראשון לציון-חדושים על 7 מסכתות בבבלי,חדושים על שולחן ערוך חלק יורה דעה וכן באורים על הרמב"ם, הודפס לראשונה בקושטנדינא בשנת תקי. על פרוש "אור החיים" על התורה נכתבו שבחים רבים:"דומה שאין פרוש לתורה כה עשיר ורב גוני..רבנו מרחיב את גבול ארץ ישראל עד עשרה עממים כולל רפאים, סיחון, ועוג..כיוון שהיא כבוש רבים..סבת האהבה(לא"י) בשל המצוות הקשורות בה"[בן טוב, חיים-אור החיים הפרוש לתורה של רבי חיים בן עטר בתוך במחניים גיליון 4 תשנ"ג] דוגמא למסריו באור החיים:"כשישראל יש ביניהם אחדות אפילו עובדים עבודה זרה הקב"ה מניח להם" הוא גם מביא ב-אור החיים- ציטוטים מדברי סבו . הרב חיים בן עטר וספריו מוזכרים כצפוי פעמים הרבה במקורות היהודיים כגון הרב עובדיה יוסף המזכיר את הספר "ראשון לציון" 19 פעם, את " פרי תואר" 5 פעמים ואת "אור החיים" פעמיים. הרב עובדיה מזכיר את בן עטר בשמו המלא 29 פעם בספר "יחווה דעת". הרב פנחס זביחי[נולד תשח בירושלים] מזכיר אותו 3 פעמים. הרב עובדיה יוסף בשות יחווה דעת ח"א סימן פח ד"ה תשובה:"...הגאון רבי דויד עמאר. תלמידו של רבי חיים בן עטר...."
|
|||
| |||