רבי אבא דמן עכו

 

את האמורא העכואי רבי אבא דמן עכו, מתארת האנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים שערך מרדכי מרגליות והוציא במהדורה מחודשת יהודה איזנברג בת"א 1997, עמוד6 :"אמורא ארצישראלי בדור השלישי. היה חברו של רבי אבהו.רבי אבהו מפליג בשבח ענוותנותו, וכאשר רצו למנות את רבי אבהו לראש ישיבה יעץ למנות במקומו את רבי אבא. מחייו הפרטיים ידוע רק שהיה עני מרוד ומסובך בחובות (סוטה מ ע"א). רבי אבא היה מנהיגה הרוחני של קהילת עכו(ע"ז לד ע"ב). מחבריו יש להזכיר עוד את רבי אבא(שם), ואת רבי זירא(כתובות כב ע"א). מתורתו נשאר בידנו מאמר אחד באגדה(ב"ר טו: ז)".

מוזר שמרגליות מתעלם מכמה וכמה הלכות שנשתמרו ממנו!. אנו נרחיב , נפרט ונוסיף על האמור לעיל.

רבי אבא דמן עכו, מוזכר בבבלי ארבע פעמים- בענייני הלכה, בענייני מדות, ובענייני הנהגת העכואים כשברוב המקומות, הוא משמש גם מודל לחיקוי.

בהלכה- בבלי כתובות דף כב ע"א:"א"ר זירא: הא מילתא(=זה הדבר) מרבי רבר שמיע לי , ואי לאו רבי רבא דמן עכו שכחתא: ג שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם , צריכין למיכתב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי(=מרבי אבא שמעתי אותו ואם לא רבי אבא מעכו הייתי שוכח אותו , שלושה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם לפני שחתם –צריכים לכתוב במושב שלושה היינו ואחד איננו). כלומר ללא אמוראנו היינו מאבדים הלכה בעיניני קיום שטר בידי בית- דין. ובאמת דברי החכם העכואי חדרו עם תקון קל לספרות ההלכה.(עיין ברמב"ם ספר שופטים הלכות עדות פ"ו ה"ו ובשולחן ערוך חושן משפט מו. כט).

ושוב בהלכה-בבלי סוטה מ ע"א:"א"ר אבהו : מריש הוה אמינא להו כיון דחזינא ליה לרבי אבא דמן עכו דלא אמר להו, אנא נמי לא אמינא להו"(=א"ר אבהו מתחילה הייתי אומר אותם ,את הפסוקים,מאחר שראיתי אותו את רבי אבא מעכו שאינו אומר אותם אני גם כן איני אומר אותם).

רבי אבהו , אחד מהאמוראים הבולטים, נהג לומר פסוקים מסוימים בזמן ברכת הכוהנים בתפילת הנעילה של יום הכפורים. עד שראה שרבי אבא דמן עכו לא אמר את הפסוקים ומיד שינה נוהגו. יתכן שהסבה לאי אמירת הפסוקים הוא נמוקו של רבי חנינא בר פפא:"…כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין?". ברור שאמירת פסוקים בזמן ברכת הכוהנים מונעת האזנה שלמה. נוהגו של החכם העכואי חדרה למדרש ולספרות ההלכה-במדרש במדבר רבה (וילנא) פרשה יא ד"ה ד דבר אלי מצטטים את דברי רבי אבהו ממסכת סוטה וקובעים בהסתמך על נוהגו של רבי אבא דמן עכו:"…מכאן שאין אומרין אותו בגבולין…". כלומר מעשית נקבע שלא אומרים את הפסוקים מחוץ לבית-המקדש, בזמן ברכת הכוהנים. בהלכה ע"י אחד האחרונים בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן צה ד"ה ואי קשיא:" שלא לומר הני קרא דרב חסדא כיון דהאומרן בגבולין אינו אלא טועה ואשכחן(=ומצאנו)לרבי אבהו ולרבי אבא דמו עכו דלא אמרי להו(=שלא אמרו להם, אותם)…". [הרמ"ע=רבי מנחם עזריה מפאנו נולד בשנת הא שח (1548) באיטליה ונפטר שם בשנת ה"א שפ(1620) מפורסם כרב וכבעל צדקה. הוא כתב חיבורים רבים ביניהם תשובותיו, קיצור הלכות הרי"ף וספרי קבלה]. {ועיין באורח הלכה על הדף בסוטה של הרב עדין אבן ישראל הקובע:" וכן נהגו בהרבה מקומות שלא לומר כלל".}

במדות- בבלי סוטה שם שם:"ואמר רבי אבהו מריש הוה אמינא עינותנא אנא, כיון דחזינא ליה לרבי אבא דאמר איהו חד טעמא ואמר אמוריה חד טעמא ולא קפיד, אמינא לא עינותנא אנא".(=אמר רבי אבהו מתחילה הייתי אומר ענוותן אני עד שראיתי אותו את רבי אבא מעכו שאמר טעם אחד לדברים והמתורגמן שלו טעם אחד ולא הקפיד , כלומר לא כעס אומר אני אין אני ענוותן שאני הייתי מקפיד בכגון זה. לפי המשך הסוגיה רבי אבהו ראה עצמו עניו משום שלא הקפיד על אותו מתורגמן שאשתו אמרה לאשת רבי אבהו בעלי אינו זקוק לבעלך והוא יכול לומר את כל הדברים מדעת עצמו וזה שהוא מתכופף לשמוע את דבריו רק מטעמי כבוד כלפי רבי אבהו.[גרסת רש"י ועין יעקוב "יקרא דמלכותא". הכוונה שהמתורגמן כיבד את רבי אבהו לא בשל תורתו, אלא משום שהיה מקורב למלכות. וברור שלגרסה זו הפגיעה ברבי אבהו גדולה ]. יש בגמרא הדגמה נוספת לענותנותו של רבי אבהו ובכל זאת ראה עצמו לא עניו יחסית לרבי אבא דמן עכו.

בהנהגת העכואים -בבלי עבודה זרה דף לד ע"ב :"ההוא ארבא דמורייסא דאתי לנמילא דעכו, אותיב רבי אבא דמן עכו נטורי בהדה".(=אוניה של מורייס,ציר דגים,שהגיעה לנמל עכו הושיב רבי אבא מעכו שומרים אצלה כדי שלא יערבו יין במורייס). רבי אבא מתגלה כאן כמנהיג תקיף לקהילת עכו ומורה להציב שומר על הספינה כדי למנוע בצוע עבירה. החשש נבע מהעובדה שמדובר במורייס של גויים ובעכו היין היה זול והיה חשש שיוסיפ ו יין מה שיפסול את מטען הספינה מטעם יין נסך.[ הרא"ש כאן מחליף את השמות ואולי גרמו לכך מעתיקיו ובמקום רבי אבא נכתב רבי אבין מה שאולי גרם לכמה חכמים לחשוב שהיה אמורא עכואי בשם זה מה שאינו נכון על פי המקור התלמודי.]

 

רבי אבא עוסק גם בעניני אגדה כפי שאפשר למצוא במדרש מאוחר –ילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כא ד"ה מכלל שאחריו מעשה-דנים שם בשאלה:"מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם הראשון ?". מובאות דעות רבי מאיר, רבי יהודה ועוד חכמים ואילוהאמורא העכואי קובע:" אתרוג היה". ומוכיח זאת ע"י דרשה:ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, …איזה אילן שהעץ נאכל כפריו אין אתה מוצא אלא אתרוג". דעתו בהחלט נשמעת סבירה ואינה פחותה בערכה מדברי החכמים החשובים המוזכרים שם.

 

דמותו של רבי אבא דמן עכו העסיקה גם את הראשונים וכך תארוהו-"…שרבי אבהו ראה רבי אבא דמן עכו דהוו תפסי ליה(=רודפים אותו) בעלי חובות ואמר להו אית לכו רבה(=יש לכם גדול )…ואמר לבני עירו הנה רבי אבא יותר חכם ממני להושיבו בראש ושיתנו לו ממון"[מגן אבות לרשב"ץ על אבות פרק ד משנה ז ובאופן דומה גם בשו"ת תשבץ חלק א סימן קמב ד"ה ואומר כי , אלא ששם הוא גם קובע שגבורנו "לא נמנע מלישב בראש כדי שיתפרנס דרך כבוד…". למרות שבמקור התלמודי בסוטה לא צוין אם אכן בוצעה המלצת רבי אבהו.ועיין כ"אישים, של הרב עדין אבן ישראל בסוטה הכותב:"…וכנראה לא עלה בידי רבי אבהו שימנוהו כראש הישיבה".[רשב"ץ=רבי שמעון בן צמח דוראן נולד במיורקה בשנת ה"א קכ"א(1361) ונפטר באי אלגיר בשנת ה"א ר"ד(1444) היה רופא ,דיין והרב הראשי של אלגיר]

גם חכמים בני דורנו עושים שימוש באמורא העכואי להוכיח דברים מסוימים—בהלכות תלמוד תורה ב(באתר- yeshiva.org.il ) טוען הרב אליעזר מלמד :"…עוד צריך לדעת שגם בדורות הראשונים שבהם רוב תלמידי חכמים היו מתפרנסים מעמל כפיהם, זה היה ..לגבי ת"ח שלא נשאו תפקיד מנהיגותי אבל מי שהיה מתמנה …נשיא או אב-בית-דין, אם לא היה מבוסס …הצבור היה נותן לו ממון…וכך מסופר בתלמוד שרבי אבהו השתדל שימנו את רבי אבא דמן עכו לראש, כדי שיתעשר(סוטה מ ע"א)".

 

רבי אבא תושב עכו לא רק על פי כנויו, אלא גם בהסתמך על תאורו בבבלי כמנהיג קהילת עכו חי ופעל בעכו לפני כ-1700 שנה.

חשוב וראוי להנציח דבריו ופועלו על-ידי העברת שעורים פעילים בבתי הספר. כן כדאי לכתוב מחזה שיתאר את מנהיגות בעכו, את ענוותנותו ואת דבריו בהלכה ובאגדה.

מובן מאליו שגם עליו יש לכתוב על גבי לוח גדול שיוצב בחלק העתיק של העיר עכו.