חלוצים בעכו המאה ה 20

 

במפקד שנערך בעכו בשנת 1922 התברר שמספר היהודים בעכו 78 ,כולם כמעט בני הישוב הישן ממוצא מזרחי ובהם משפחות:צורי ,מחרז ,נתח ועוד.

תוך שנים מעטות מספר היהודים גדל במאות אחוזים הכיצד?

העליה ה 4 של יהודים מהגלות הביאה עמה כ30000 עולים שהגיעו לארץ ישראל בשל הרדיפות מהם סבלו בגולת רוסיה ומזרח אירופה. רובם לא היו אידיאליסטים. הם העדיפו לבנות בתים בתל אביב והמרכז .לעסוק במסחר , בתיווך ובתעשיה.

אולם גם בעליה זו היו אנשים איכותיים שרצו לחזק את הקשר של עם ישראל לארצו בכל מקום. קבוצות של חבורה אידיאליסטית הגיעה לעכו מ1925. הם בחרו דווקא את עכו הן מתוך רצונם העז לחזק את הישוב היהודי בעכו והן משום שרצו להתחרות בערבים הן בהובלת זיפזיף והן בדייג וספנות.

 

קבוצת הזיפזיף

ב1925 הגיעו 4 מיוצאי רוסיה כנחשונים לעכו, וכעבור זמן קצר הצטרפו אליהם עוד עשרה איש . קבוצה זו שכרה דירה בעכו העתיקה והחליטה לעסוק בחציבת חול הזיפזיף מחוף הים בעכו. הם עברו תלאות ומכשולים רבים ויכלו להם.

קבוצה זו היתה מורכבת ממבוגרים יחסית בודדים שהתקבצו יחד, למרות פתויי העיר הגדולה ונוחות החיים שם, אולם לא היו בקיאים בעבודת הזיפזיף. במקום לקנות חמורים בעכו במחיר2-3 לא"י נסעו לרמלה הרחוקה וקנו כל חמור ב8-9 לא"י, במקום לקנות חמורים נמוכים המתאימים לעבודת הזיפזיף הם קונים חמורים גבוהים. הם גם אינם בקיאים בסוגי הזיפזיף ובעוד הערבים מספקים זיפזיף איכותי הם מנסים למכור זיפזיף ברמה נחותה. בנוסף לכך המחיר שלהם גבוה משל הערבים המסתפקים בשכר נמוך. למרות הכל הם שורדים ומצליחים במאמץ לא אנושי לשרוד.

כעבור כמה חודשים מצטרפת אליהם קבוצת "פיאסק" שהיתה שונה מהם למרות שכולם עלו מברית המועצות. חבורת פיאסק מנתה כ 40 איש אשה וילד. הם באו בזוגות בעוד הקבוצה הראשונה הכילה רווקים . חבורת פיאסק היתה צעירה יותר ונמרצת מאוד. למרות השוני הם מצאו שפה משותפת ובשלב מסויים אף רכשו משאית לשיפור הובלת הזיפזיף.

 

קבוצת הדייגים מסלוניקי

קבוצה זו כללה משפחות ברוכות ילדים שהגיעו לעכו בסוף שנת 1925 במטרה לעסוק בדייג. הם רכשו סירה בתרומת ציוני יוון והחלו בנסיונות דייג בחוף ימה של עכו.

תחילה שרר מתח קל בינם לבין הדייגים הערבים שחששו לפרנסתם אולם עד מהרה הפכו היחסים לחמים ובמאורעות תרפ"ט הגנו הערבים בגופם על הדייגים היהודים.

יחד עם זאת יש לציין שאפילו הדייגים הערבים לא הצליחו להתפרנס מדייג שאפשר לעסוק בו רק בעונה מסויימת בשנה. לכן, עסקו הסלוניקים בעבודות נוספות כגון עבודה בבית החרושת לגפרורים "נור", ובסך הכל התפרנסו בכבוד.

 

קבוצת הדייגים מהים השחור

המוסדות המישבים סייעו לקבוצה זו לרכוש סירה ,רשתות ושאר ציוד לעיסוק בדייג. הם גם היו בעלי נסיון מעברם על שפת הים השחור. כבר ב1925 הם שוכרים בית גדול לקבוצתם המונה כ60 איש ואשה ומתחילים בעבודת הדייג. אלא שליד ביתם היתה ביצה מלאה ביתושים , רבים מהם חלו בקדחת ואחד מהם אף מת ממנה. גם כשהיו בריאים הם התקשו להתפרנס מענף הדייג משום שהתברר שהציוד שלהם מתאים לדייג בים השחור אך אינו מתאים לים עכו. למרות קשיים גדולים ועל אף העובדה שהמוסדות המישבים אינם עוזרים להם הם שורדים ומצליחים לחזק את הישוב היהודי בעכו.

 

יזמים אחרים

הגעת הקבוצות הנ"ל יוצרת אוירה חיובית בעכו ומעודדת יהודים נוספים לפתוח עסקים בעכו ואף להתישב בה .

---האחים ויצמן מקימים בראשית 1926 את בית החרושת "נור" לייצור גפרורים ורואים ברכה בעמלם.

--משפחת לוריא פותחת מסעדה כשרה בככר פרחי.

--מר יחיאל ויצמן, אביו של הנשיא לשעבר עייזר ויצמן ז"ל עובר לגור בעכו , עובד בחוות הנסיונות החקלאית המוקמת על ידי המוסדות בעכו. הוא גם מסייע בתכנון הגן הקסום עם הבמה המוגבהת לתזמורת ועם המזרקה במקום בו ניצב כיום בית הספר לקציני ים בעכו.

---שוטרים יהודים העובדים בכלא עכו, עוברים לגור בעכו.

--מנסים להקים בית חרושת לבירה ומפעל לעיבוד עורות.

-מוקם בית החרושת "ספינס" למים מינרלים.

 

כל זה ועוד

 

-קבלת הפנים הנאה מצד יושבי עכו הוותיקים בהנהגת משה דרוויש צורי מעודדת עוד ועוד יהודים להתישב בעכו.

- יש לציין לטובה גם את מערכת היחסים הטובה ששררה בין היהודים לערבים כדי להבין שטוב היה ליהודים להתישב בעכו.

-כן יש לציין את הסובלנות של החדשים כלפי הוותיקים וכשהוקם הוועד הציבו החדשים בראשם את בן הישוב הישן לבית צורי.

-היתה גם פעילות תרבותית ענפה שיזמו יוצאי רוסיה:ספריה , הרצאות, טיולים, מסבות ועוד.

 

בשנת השיא ,1929 היו בעכו לפחות 850 יהודים שהם כ12 אחוז מכלל האוכלוסיה.