שחרור עכו

 

ב13 במאי 1948 כובשים כוחות ההגנה את כפר אל מנשיה סמוך לתל עכו. 900 ערביי הכפר נוטשים את בתיהם.

ב16 במאי כובש כוח מחטיבת כרמלי את תל עכו, והחיילים העירקים עוזבים את ההר.

 

משה כרמל שהיה אסיר בכלא עכו משמש כמפקד החטיבה. ובתכנון מזהיר הוא מצליח לעשות את שלא הצליח המצביא נפוליאון, וכובש את עכו בתוך ימים ספורים.

 

הוא מורה על הפגזת עכו מכוון התל, כוח הטעייה תוקף את העיר מכוון דרום , מעין המפרץ, והכח העיקרי נלחם מול ערביי עכו מכוון שבי ציון. אחרי קרבות שמנהלים הלוחמים בעכו המנדטורית ובהגיעם למשטרת עכו הם חשים מותשים וכמעט נואשים, מכיבוש עכו.

 

משה מפקד החטיבה מציב רמקול על ג'יפ צבאי ומול החומות מנהל לוחמה פסיכולוגית בנצורים. כוח ימי קטן יורה פגזים מכוון הים, אמת המים של סולימאן נהרסת בידי לוחמי הצבא הישראלי וב18 במאי 200 לפנות בוקר נכנעים ערביי עכו לכוחות הצבא. יותר מ 10000 ערבים בהם ראש העיר חליפה בורחים ללבנון. כ3000 מערביי עכו נשארים במקומם ומוסרים את נשקם לחיילים. עכו הופכת לעיר עברית ובתוך כמה חודשים מתיישבים בה אלפי עולים וחיילים משוחררים.

המושל הצבאי ברוך נוי מתחיל בשיקומה.,