הרמב"ן בעכו

לחץ כאן כדי לראות את האיגרת של הרמב"ן

 

רמב"ן [1194-1270] הוא רבי משה בן נחמן הנקרא בספרדית בונאסטרוק די פוארטה, והנחשב לאחד היהודים הגדולים שקם לעם היהודי בכל הדורות, מגיע לעכו ב1267 ונשאר בה עד סוף ימיו.

מסלול נסיעתו : שעוואל כותב בעמודים קצא-קצד:" מן הנמנע היה לפסוח בהפלגה כזאת מברצלונה לעכו על הנמלים-גינואה, נאפולי, וקורפו...מסתבר שהלך לבדו שאם לא כן היתה נשקפת לו סכנה..גדולה היתה שמחתו של הרמב"ן כאשר זכה להגיע בשלום לנמלה של עכו...ברכני השם עד כה ובאתי ל עכה..כשהגיע לעכו זכה לפגוש את רבינו יחיאל.."

 

הוא אומנם מבקר מעט בירושלים, שאוועל עמוד קצג :"..מן העובדה שהלך לירושלים לבדו..נסיק כי בבואו לעכו מצא בה קהלה מסודרת שבראשה עמד ראש חכמי צרפת ,.. לא ניסה לקבוע ישיבתו בעכו. רק לאחר שחזר לעכו, ומחמת פטירת הצדיק רבינו יחיאל נתפנה מקום להנהגה בקהילה קדושה זו, והחכמים שבעיר הכירוהו כראשם, אז התרכזו סביבו תלמידים ובתוכם בעל –תוצאות א"י..".

על נחיתתו כותב שאוועל בעמוד קצג:" עלייתו של רבינו בחופה של עכו היה בקייץ שנת ה"א כ"ז ..בתשעה באלול של אותה שנה הגיע לירושלים..בא לארץ בתחילת הקייץ , ומיד עם בואו החל לתור..וכן עבר תחילה בגלילות שמסביב לעכו..ובמשך הקייץ, היה חוזר ושב לעכו וכשהתקרב סוף הקייץ עלה ירושלימה...הפלגתו בים בתחילת האביב , ואולי אחרי פסח".

שאוועל עמוד קצד:"..הרמב"ן הולך לבדו ..כנראה שתושבי עכו ידעו את מצבה השומם של ארץ יהודה וסכנת הדרכים , ולא נתלווה אליו איש..".

זמן קצר שהה בירושלים ,שאוועל עמוד קצט:"..בשנת כח, בחורף או בקייץ –הגיעה אליו השמועה על פטירת רבינו יחיאל בעכו, ויש לשער שחכמי המקום נתנו עיניהם ברמבן כממלא מקום...ראש השנה שנת כט –דרש רבינו הגדול יתד התקועה במקום נאמן. הרב משה בן ה"ר נחמן –בבית המדרש בעיר עכו..דרשה זו היא מעשה דרשן-אמן נפלא".

פדיה בספרה המדוייק והמדעי עמוד 94:".. משעלה הרמב"ן לארץ ישראל הוא קבע את ישיבתו בעכו, מקום שבו קבעו את מושבם תלמידיו של רבי יחיאל מפריס אשר עלו לא"י כמה שנים לפניו. הרמב"ן התוודע בעכו לפירוש ר"ח על התורה ולמגילת סתרים לרב נסים. בבית מדרש זה דרש הרמב"ן את הדרשה לראש השנה..בשלוש או ארבע השנים האחרונות לחייו , הרמב"ן מצוי היה בקשר אינטנסיבי עם תלמידים של חכמי צפון צרפת, מעצם העובדה שהוא חי ביניהם.... בדרשה לראש השנה ניכרת השפעה בולטת של קהל המקשיבים..חכמים שהיצירה ההלכתית היא במרכז תודעתם." פדיה ע 95:" עדות בולטת נוספת להשפעת תורת חכמי צפון צרפת על הרמב"ן ניכרת בתוכן הוספותיו שכתב בעכו לפירושו על התורה".

כלומר, ברור שרוב ימיו של רמב"ן בארץ ישראל, שהה בעכו ולא כפי שנדמה, בירושלים.

וילנאי זאב כותב:"אליה בא הרמב"ן...ב1268- אחרי בואו כתב אל משפחתו-ברכני השם עד כה שזכיתי ובאתי לעכו".

 

על הנסיבות להגעתו לעכו כותב שעוואל בפרק ראשון:"ויכוח פומבי ..בפאריס בשנת 1240 ..ובו רבי יחיאל מפריס, בעל התוספות הידוע ,ורבי משה מקוצי.. כ-23 שנה אחר כך נערך ויכוח..בברצלונה, שבו השתתף למורת רוחו הרמב"ן..רבינו יחיאל יחד עם הרבה תלמידי ישיבתו..קבע את ישיבתו בעכו בשנת ה יט[1259] עשר שנים לאחר מיכן דרש הרמב"ן בבית מדרש זה את דרשתו לראש השנה..."

שעוואל מוסיף בעמודים ס-סא: "הרב יחיאל מפריש –דמות המרכזית בין חכמי צרפת ..קבע ישיבתו בעכו בשנת הא יז ונפטר בשנת כח ומאחר שהרמבן הגיע לעכו בתחילת הקייץ שנת כז מן הסתם פגש את רבינו יחיאל. בראש השנה שנת כח היה רבינו בירושלים ורבינו יחיאל נפטר לאחר מיכן באותה שנה . סדר מאורעות אלה יבאר..הסבה שבראש השנה שנת כט דרש רבינו בבית המדרש שבעכו ,כי אחרי שנפטר רבינו יחיאל ראו חכמי הישיבה את רבינו כממלא מקומו". שעוואל בעמודים ע-עא :"..משעלה הרמבן לארץ ישראל וקבע ישיבתו בעיר עכו נאספו אליו הרבה תלמידים מאחד מהם בעל-תוצאות ארץ ישראל.."

 

אבן חן מתאר את הרמב"ן בעכו בצורת ספורית מה שעושה את ישיבתו בעכו למעניינת יותר וכך כותב יעקב אבן חן בעמוד 268, פרק 21-העליה לחוף עכו-"סירה קטנה שטה מעל גלי הים של עכו ..בתוך הסירה..רבינו משה בן נחמן..ומצפה לדרוך על אדמת הקודש. מבחין הוא בקבוצה של..חכמי העדה בעכו ..ציפה לפגוש בעכו את חכמי צרפת ובראשם את רבי יחיאל מפאריס..חיזוק גופני ורוחני קיווה למצוא בעכו ..כרע על אדמת ארץ ישראל ונשקה. אחר כך קם והתחבק עם חכמי עכו ..עלייתו של רבינו הנחמני הדליקה מגדלור בחופה של עכו . בחופה של עכו נפגשו שני העולים הגדולים רבינו יחיאל מפאריס ורבינו הנחמני..השיב רבינו יחיאל ישיבת פאריס של עכו פתוחה לפניך..היה קיץ בעכו ..מהלכים ..חבוקים..פונים לסמטאותיה של עכו , באים אל בתי הכנסת ואל הישיבה..שוחחו על..יהוד הגליל..בלילות היה מהלך תלמידי הישיבה, סמוך לחוף הים, נושם אוירה של ארץ ישראל..היו ימים של מנוחה בעכו ..לאחר המתיחות, המחלוקות, הוויכוח, הפחדים, היו הימים בעכו..ימים של שלווה ..עתה מצא לו פינה זו בעכו. בעכו נמצאת קהילה יהודית ,וישיבה ואילו ירושלים חרבה . הימים ששהה בעכו היו ימים של התעלות".

 

עמוד 272 אבן חן:"במכתביו לבניו , תאר את הרגע הגדול בעלותו לחופה של עכו..בשבת היה דורש לפני זקני עכו. זקני הארץ הביאו לו דברי עתיקות שנמצאו בחפירות ..התרגש כשהביאו לפניו מטבע של זהב, וכתב עברי עליו, התברר מפיהם כי מן הצד האחד של המטבע כתוב שקל השקלים , ומן הצד השני ירושלים הקדושה מן הצד האחד מקלו של אהרון, שקדיה ופרחיה ,ומן הצד השני: צנצנת המן ...משקלה חצי אוקיה...הכריז בכך נסתייעו דברי רבינו שלמה שהשקל משקלו 4 זהובים שהוא חצי אוקיה אין לפקפק בדברי רש"י . סבור היה כי יש מקום להעביר לעכו ישיבות מן הגולה להפכה למרכז ללימוד תורה , שכן המקום התאים בכל מקום שהלך, הלכו אחריו אנשי עכו ...אף שהוא עצמו ביקש להיות לבד,...רבינו משה בן נחמן היה מהלך בשווקיה של עכו, מביא עמו כתבי אשראי מסוחרי ברצלונה, מפרש לפלוני פסוק..משיב לאלמוני בשאלות דין, ועוסק גם בעניני רפואה".

אבן חן עמוד 275:"..עתה משמשת עכו השער לארץ הקודש..."

התמונות שמצרף אבן חן לספרו מראות את גירונה עיר הולדת הרמב"ן ואת בית הכנסת על שמו בירושלים . התמונות כולן דומות מאוד למראה עכו העתיקה.

 

 

הערותי על אבן חן:1-לפי תאוריו נראה שהישיבה שכנה במקום בו ניצבת כנסיית סנט גון סמוך למגדלור.

2-אבן חן לא מדגיש בספרו את העובדה שרמב"ן היה זמן קצר בירושלים ורוב זמנו בארץ חי בעכו.

3-בעמוד 297 מביא אבן חן את אגרת המוסר ונראה שם כאילו חוברה האגרת בירושלים בעוד הכל יודעים שחוברה בעכו.

 

תרומתו לחיזוק היישוב היהודי בעכו רבה כפי שכותב שאוועל :"...עליה ניכרת באיכות היתה לעכו עם עלייתו של רבו של בני הגולה-הרמבן בכבודו ובעצמו....בצד גולי פרובאנס ,צרפת ואשכנז שנמלטו אליה, מצא בה עתה מפלט ראש חכמי ספרד".

 

הרמבן קשור גם לעניני מסחר שעוואל קצ"ב :"..היו בברצלונה סוחרים בעלי קשרים עם סוחרים שבנמל עכו ומסתבר שהרמב"ן הביא מכתבי אשראי..".

רבים ובהם רבנים המדברים רבות על הרמב"ן בירושלים כשהאמת היא שרוב שהייה ופעילות הרמב"ן היא בעיר עכו. ואכן,יזרעאל רמי קובע בברור :"הרמב"ן לא ייסד בעצמו בית כנסת...הרמב"ן שהה בירושלים פרק זמן קצר..32 יום...בשנת 1268 , התיישב בעכו, במקום שהייתה באותה העת הקהילה החשובה ביותר בארץ ישראל ושם התגורר עד יום מותו ב1270"

 

על דרשתו בעכו כותב שעוואל בעמוד קסא-"ארבע מדרשותיו של הרמבן נשתמרו והגיעו אלינו...ודרשה אחת שדרש בראש השנה בעכו -..בדרשתו..אנו מאזינים שוב לקול צעדו של איש ההלכה.."

באנציקלופדיה:בקיץ 1267 בא לעכו, ב1268 חזר הרמב"ן לעכו. נשמרה בידינו דרשה לראש השנה שנשא בעכו ב1269.

 

מקום הישיבה בעכו

 

בנובמבר 2005 ביקרתי בכנסיית סט גון [=יוחנן הקדוש], צמוד לטיילת דרום קרוב למגדלור על השלט כתוב:"נבנתה על ידי הנזירים הפרנציסקאים ב1737 בשטח כנסיית אנדריאוס הקדוש הצלבני " — כן ביקרתי בכנסיית אנדריאה מול הבורג במערב סמוך לטיילת המערבית, היא נראית מוזנחת מתפללים בה רק בימי שבת שעה 1800 . נראה לי שישיבתו היתה בכנסיית סט גון, מה שאכן גם כתוב בחוברת-המסלול היהודי-שהנפיקה החברה לפיתוח העיר העתיקה בשנים האחרונות.

 

מקום קבורתו

 

אונא בעמוד 76:"..הוא עצמו כתב באגרת אל בנו נחמן שבדעתו לחצוב לו קבר בחברון..".

שעוואל בעמודים ע-עא:"..בעל –תוצאות א"י-נמסרה לנו רשימה של חכמים שחיו ומתו בעכו..מעכו לחיפה..שם בית הקברות בתחתית הר בכרמל ,שם קבורת ..רבינו שמשון ..ומורי ר משה בר נחמן..".

ובעמוד רג:"-הרמבן בעצמו רמז שהלך לחברון לחצוב לו שם קבר. אבל ספק גדול..מן הנמנע היה ויש שסוברים ..בתחתית הר הכרמל..ויש אומרים בעכו (אברהם יערי ,אגרות א"י- ע פה)..ובקורא הדורות לר דוד קונפורטי ...אם הוא קבור בחברון או בירושלים..אצל הכפר ..עין שילוא..ואולם היום שבו הלך לעולמו לא נודע...".

 

רפאפורט:"....וגוייתו הובלה לקברות בעיר חייפא על יד קברת ר יחיאל מפאריז.." ובהערה 3 עמוד 26 כותב רפאפורט:"ובשם קונטרס יביא כי נקבר סמוך לארץ ישראל והח זק"ש בספרו –מליצה הדתית- יאמר שנפטר הרמב"ן ונקבר בעכו ובספר –שבחי ירושלים-וכן ב-שערי ירושלים- נאמר כי נקבר בחברון סמוך למערת המכפלה מבחוץ ושכן הוא קבלה ביד זקני ארץ ישראל ונראה כי הדבר טעות ובמצאם בספר היוחסין כן על הרמב"ם נשתבשו לקראו רמב"ן כי מזה טעו קצת לייחס גם באור על התורה לרמב"ם ".

הרב חיים לוי הורוביץ:"למרגלות ההר נקברו...וכן הרמב"ן"

וכן:"...הרמב"ן נקבר בעיר עכו ברגלי ההר..." [בהקדמה לפרוש הרמב"ן בתוך הספר ,פרוש הרמב"ן על התורה –בראשית –מבואר ...טוב ירושלים-י-ם תשנ"ז-בהקדמה בעמוד יא בהערות:"ובספר חיבת ירושלים להגר חיים הלוי הורוביץ (י-ם תר"ד, מאמר חוף הים פרק כ"ב) ,..כי בסדר הדורות ..בשם גלילות הארץ] {ובהערת המהדיר "...יש אומרים בחיפה , י"א בחברון או בירושלים"}.

באנציקלופדיה:" מסורות סותרות זו את זו מספרות על מקום קברו לרגלי הר הכרמל ,בחיפה ,בעכו ,בירושלים ,ובחברון".

ובמודעה גדולה אותה הפיצו החרדים בשנת תשס"ד או בסמוך :"האמת לאמיתה ..כי בתל א-פוכאר= תל עכו קבורים...הרמב"ן..."[

כלומר, יש אפשרות שנקבר בעכו אולם יתכן שנקבר בחיפה, אולי בירושלים, ואולי בחברון, למרות שאפשרות זאת כמעט בלתי אפשרית כאמור לעיל.

 

 

קורות חייו

אונא בהקדמה:"אישיות הרמב"ן ופעולותיו המקיפות לא מצאו את ההוקרה הראויה אצל הסופרים". בעמוד 4 :"נולד בשנת 4954 [1194 לספירה] השם הספרדי שלו –בונאשטרוק דא פורטא-ידע לדבר ספרדית וכנראה הבין גם ערבית ויוונית. מעמוד 75 :"בשנת 1267 ..בא הרמב"ן לעכו, אבל לא נח שם כי אם מיהר לבא לירושלים ..שנים מספר לפני בואו כבשו המונגולים את ארץ ישראל..העיר ירושלים נהרסה לגמרי והיהודים אשר בה נהרגו באכזריות חמה..בי-פ לא מצא יהודים כי אם שני אחים צבעים ..הרמב"ן השתדל מיד להכין בית הכנסת..רצונו היה לעשות י-ם מרכז התורה ובמשך שלש שנים שחי עוד בארץ ישראל עלה בידו לחדש הישוב לא בלב בירושלים..".

לעניות דעתי אונא לא ממש בקי

1-אינו מציין ישיבתו בעכו כראש ישיבה "דה פריז".

2-אינו מציין מסורות אחרות על מקום קבורתו.

3-אפילו את הדרשה הידועה בעכו אינו מזכיר.

בהוצאת מחודשת של ספרו משנת תשלז בעמוד 90 הוא מספר :"בראש השנה שנת ה אלפים כח או כט דרש לפני בני עדתו..". אולם אינו מציין את המיקום.

ספרו של אונא נכתב לפני שנים רבות ולא עודכן דיו.

המו"ל בעצמו מעיד בהקדמה משנת תשל"ז, שהם לא שינו דבר רק הוסיפו דברים כגון הקבלה הסטורית רמב"ן ורש"ז מלאדי.

 

כינויו רמב"ן גירונדי ע"ש העיר גירונה אשר בקטלוניה בארץ ספרד.[רפאפורט]

רפרפורט כותב במליצה כנהוג במאה ה19 :"..ויעבר ארחות ימים ויגיע עד עכו אשר היתה עוד בימי בנוצרים , ומשם..ירושלימה בתשיעי לחודש אלול..וימצאו בית חרב נעזב ונטש, בנוי בעמודי שש..ויקחוהו לבית הכנסת קבוע".

ובאנציקלופדיה העברית:"מגדולי ישראל בימי הביניים ,איש אשכולות:רב ומחבר, פילוסוף ומקובל, פרשן המקרא, משורר ורופא. צאצא לרבי יצחק אלברצלוני. מרבותיו היו יהודה בן יקר ורבי נתן בן מאיר מטריקנטיל . במיוחד היה קרוב לרבי יונה גרונדי בן דודו. . פרנסתו היתב על הרפואה. עם תלמידיו , נמנו גדולי ההלכה כרבי שלמה בן אדרת ורבי אהרון בן יוסף הלוי. לאחר מות רבי יונה ב1264 , שימש הרמב"ן כרבה הראשי של קטלוניה. לרמב"ן נודעה השפעה רבה על החיים היהודיים הציבוריים בקטלוניה. בעת המחלוקת הגדולה סביב כתביו של הרמב"ם בפילוסופיה השתדל הרמב"ן לפשר בין המחנות. ביקש מרבני צרפת שיבטלו את החרם שהטילו על כתבי הרמב"ם. הרמב"ן הציע תכנית מפורטת ----שלא נתקבלה -----ללימוד המדעים . ב1263 כפה עליו המלך ויכוח פומבי בברצלונה עם המומר פבלו כריסטיאני. הויכוח שנתקיים במעמד המלך וראשי המסדר הדומיניקנים והפרנציסקנים , נסתיים בנצחונו השלם של הרמב"ן, והמלך העניק לו 300 דינר כמחווה על הצורה הנאה שבה גונן על אמונתו. עיקר הישגו , בכך שחשף את ריחוקם הרב של הפירושים הכריסטולוגים מפשטם של המקראות , והוכיח בבירור את בורותם ןחוסר הבנתם של המתווכים הנוצריים במקורות חז"ל. שאלה היא אם כל הטענות שהשמיע הרמב"ן נאמנו על דעתו , כטענתו שאין האמונה במשיח כה מרכזית ביהדות, וכי-דברי אגדה- אינם מחייבים את העם כדברי-הלכה. על פי בקשת הבישוף של גרונה סיכם הרמב"ן את דבריו בספר , -ספר הויכוח- שבידנו. באפריל 1265 קראו הנזירים , יוזמי הויכוח, את הרמב"ן לדין על השמצת הנצרות בספר, אף כי דבריו נאמרו מכוח חופש-הדיבור שהעניק לו המלך במיוחד. בלחץ המלך נדחה המשפט, אך ב1267 השיגו הנזירים מכתב מן האפיפיור קלמנס 4 ,הדורש מן המלך להעניש את הרמב"ן. בקושי רב נמלט הרמב"ן מספרד, ועלה לארץ ישראל. בקיץ 1267 בא לעכו , ובט באלול הגיע לירושלים שהיו בה אך יהודים מעטים. הרמב"ן אירגן את שרידי הקהילה ובנה בעיר בית כנסת, וכנראה גם ישיבה. ובכך ניתנה הדחיפה ליישובה של העיר מחדש. ב1268 חזר הרמב"ן לעכו . נשמרה בידנו דרשה לראש השנה שנשא בעכו ב1269. זמן קצר אחר כך מת , ומסורות סותרות מספרות על מקום קברו לרגלי הר הכרמל , בחיפה ,בעכו ,בירושלים ,ובחברון. עלייתו לארץ ישראל הביאה לידי ביטוי מוחשי את גישתו המיוחדת לא"י ולמצות כיבושה וישובה בזמן הזה.

 

דברי הערכה על הרמב"ן

חנוך בעמוד 1:"שני המאורות הגדולים הרמב"ם והרמב"ן ,הופיעו בזוהר הרקיע של מחשבת היהדות בספרד בימי הביניים..הרמב"ן מביע את רעיונותיו בצורה מפוזרת וכמעט בדרך אגב כחלק מפירושו הגדול על התורה.."

פדיה ב-פתח דבר-"..אחת הדמויות המופלאות בתולדות היהדות ,איש הלכה ובעל חידושים לתלמוד, מקובל, משורר, רופא, פרשן מקרא, מתפלמס עם הנצרות [בוויכוח הפומבי בברצלונה], בעל כתבי ויכוח בתוך המחנה הרבני לשם הגנה על הרמב"ם . דמות רנסנסית מובהקת . לרמב"ן צד נסתר וצד גלוי..יכולתו להתנהל בשני נתיבים שונים ומשלימים אהדדי, אך בלא לעשותם אחידות אחת . הפעלת כלי השיפוט והשכל הביקורתי הכוללים..הבנות בנפש האדם בהסטוריה ובגאוגרפיה והתייחסות פשוטה אל אל בחינת הקב"ה[אל פרסונלי] ,יחד עם הפעלת הגישה המיסטית, הקריאה הסימבולית של התורה והתיחסות אל האל דרך ובאמצעות מערכת סמלים מורכבת[כאלוהות] . הרמב"ן הוא פשטן מדהים..עוצמתו הכריזמטית כמנהיג וכאיש הלכה" ובעמוד 8 :"חותמו של הרמב"ן לדורות הנו בהגות מיוחדת זו, שפרצה מתוך..גבולות המחנה הקבלי והשפיעה על הוגים חשובים..רבי חסדאי קרשקש, ..על המהר"ל המבליט ומדגיש את תפיסת העם והארץ, על החתם סופר, על רבי נחמן קרוכמל ועל הרבי מסאטמר, שהוא אחד מפרשניו החשובים והמקיפים בנושא תפיסת הארץ...".

באנציקלופדיה מעמוד 570:"אישיותו של הרמב"ן היא מן המענינות ביותר בין גדולי חכמי ימי הביניים, וברב-גוניותו ושיעור קומתו ניתן להעמידו ליד הרמב"ם בלבד.הלכי-נפש ומערכי נפש הפכיים זה לזה נתקיימו אצלו זה לצד זה, מתוך הכרה ברורה כי אינם נוגעים זה בזה וכי אין אפשרות ,ואין צורך , לפשר ביניהם. גם בהלכה כבמחשבה , לא ניסה הרמב"ן לטשטש את ההבדלים העצומים שבין התפיסות האפשריות ורק חיוה דעתו ,לכאן ולכאן, כמכריע לצורך אותו ענין. ודבר זה הוא מן הסממנים היותר-חשובים שבמכלול יצירתו, והנותן לכל כתביו משנה תוכן ןענין".

 

על ילדיו

שעוואל בהערה 43:"..ועוד ידוע לנו על בן בנו אחד של הרמב"ן שהיה בעכו בשנת נא לאלף הששי , בזמן שהעיר נכבשה ונחרבה על ידי השולטן מאלך אל שריף.."

 

שעוואל בעמוד לה:"היו לו גם בנות ..סוף דרשתו שדרש בעיר עכו –עזבתי את ביתי..נעשיתי כעוכר על בני אכזרי על בנותי".

באנציקלופדיה:" לרמב"ן היו 4 בנים: נחמן, שאליו שלח את מכתבו הנודע ,שלמה, חתנו של רבי יונה מגרונה, יוסף , שהיה מקורב לחצר מלך קסטיליה, ויהודה שהיה מקובל".

 

תלמידי הרמב"ן

, שעוואל בעמוד 56:"..ויש שציינו ר יצחק דמן עכו כתלמיד הרמבן ..נראים דבריו..שהמקובל הזה היה תלמיד מגדולי תלמידיו הרשבא והריטבא..מוסיף שהיה בתחילה תלמיד ר שלמה פטיט ואחר חורבן ואחר חורבן עכו..ניצל לאיטליא, ומשם לספרד..".

פדיה עמוד 103:" נוטה אני להניח כי רבי יצחק הספיק להיחשף לעוצמת דמותו של הרמבן מתוך מגע שבחיים".

באנציקלופדיה:"עם תלמידיו נמנו גדולי ההלכה של הדור הבא, כרבי שלמה בן אדרת ורבי אהרון בן יוסף הלוי מברצלונה".

 

ספריו

אנציקלופדיה: ספרי הרמב"ן בהלכה הם ממיטב הספרות הרבנית ,ומקצתם אף מן הקלאסיים שבה. יש בהם פירושים לתלמוד, מונוגראפיות הלכתיות, ספרי השגות, ותשובות.

פירושיו נכתבו לסדר מועד , נשים ונזיקין, ורובם נדפסו. הרמב"ן נשען על מסורת קדמוני ספרד: שמואל הנגיד, רבינו חננאל ,יצחק אלפסי, יצחק אבן גיאת, יוסף אבן מדש ועוד, אולם בדרל לימודו הנחתה אותו שיטתם של בעלי התוספותהצרפתים. גורם-ספרדי- ששיקע הרמב"ן בתוך השיטה הצרפתית, הוא החיפוש אחר נוסחאות עתיקות, בדוקות ומאוששות ,שלא היו מצויות דיין בידי בעלי התוספות, שנאלצו להגיה מכלי שני ועל פי סברה.

את פירושו לתורה כתב הרמב"ן בספרד, בזקנתו, ולאחר עלייתו לארץ ישראל הוסיף בה כמה דברים. הפירוש נרחב , ונכתב גם לדברי הסיפור וגם לדברי המצוה שבתורה. שלא כרש"י וכראב"ע שהפנו את עיקר מאמציהם לפירושי מילים , עיין הרמב"ן בעיקר בהבנת הקשרי הקטעים והענינים ובעומק משמעותם.

דברי הרמב"ן בקבלה מועטים ביותר והם מנוסחים , במכוון בצורה מעורפלת ביותר.

מפיוטיו של הרמב"ן לא שרדו רבים. הפיוטים שבידנו מצטיינים בלשונם הפיוטית הנאה, ובתוכנם הנשגב".

 

 

נספחים

רפאפורט בעמוד 34 :"-אגרת המוסר-נדפסה ב-תפוחי זהב-לר"י מעלל ק"ז ובסדורים כתוב ע"ג –ששלח הרמב " ן ז"ל לבנו מעכו וצוה לו לקרותה פעם אחת בשבוע".

נוסח הטקסט ע"פ דפוסים ישנים, ובתוספת ניקוד ופיסוק וציוני מקורות.

בהרבה דפוסים ישנים יש ציטוט עם הסבר קצר לפני האגרת עצמה:

-אגרת הרמב"ן מעכו

 

ערלאנגער מביא את אגרת המוסר ומצטט ממנה:"האגרת הזאת שלח הרמב"ן ז"ל מעכו לקטלוניא לבנו...ומובטח לו שהוא בן עולם הבא (מתוך הספר מעולפת ספירים והו"ד בכמה ספרים)". בהמשל ערלאנגער מפרש כל מלה/ביטוי /משפט באגרת תוך הבאת פרשנים שונים כהגר"א, מסילתישרים ,ספר חרדים, הראב"ד ועוד.

רעטעק גם הוא מצטט:"האגרת הזאת שלח הרמב"ן ז"ל מעכו לקטלוניא.." יש בספרו של רעטעק הסכמות –משה טיטלבוים שני פירושים בכתב רש"י -כל דברי האגרת.

-לקיים את האגרת.

ולמטה – אגרת פתוחה של הרב ערלאנגער שהובא לעיל.

 

חדש ווואכטפויגל לא מציינים מהיכן נשלחה האגרת ובעמוד 1 כותבים:"אגרת הרמב"ן גדולה הפצתה ונדפסה בראשונה בספר תפוחי זהב לרבי יחיאל מילי במנטובה שפ"ג וכמו כן בסוף תורת האדם לרמב"ן ומאז כמעט בכל הסדורים ..דבריה מועטים ועניניה מרובים". כדי להצדיק את התיחסותם הנרחבת לאגרת הם מוסיפים בעמוד 4:" גם הגר"מ חדש ..תמה ושאל מי אמר שאגרת זו ששלח הרמב"ן לבנו שייכת גם לנו . ועוד הקשה, הרמב"ן פותח את אגרתו עם ענווה , ואנחנו הולכים בדרכו של מסילת ישרים לפי סולמו של רבי פנחס בן יאיר שמתחילה בזהירות וארוכה הדרך עד הענווה...ובספר –מעולפת ספירים האגרת הזאת שלח הרמב"ן מעירו" [נ.ב. לא מזכיר מעכו] הם גם דנים בשאלה מי כתב את האגרת עמוד 6:" אגרת זו מיוחסת בכל הדורות לרבינו הרמב"ן ואמנם בקובץ תלפיות..מיחסו לרבי משה מאיירא אבל האגרת שלפנינו היא להרמב"ן..למד וקיבל מר"מ מאיוורא ואמנם ישנם הרבה שינויי נוסחאות..ואמנם מצאתי להעתיק ..בשלושה נוסחאות שונות — נוסחת חרדים ונוסח הראשית חכמה כנדפס.----נוסח ארם צובה שיש בו הרבה הוספות---נוסח אגרת רבי משה מאיוורא..שהוא כאמור היסוד לאגרת הרמב"ן". חדש וואכטפויגל כותבים פירוש –פתיחת האגרת –בסגנוןובדברי המפרש תוך צטוט מקורות/ פירושים אחרים לחיזוק הדברים.

-

ביראת האגרת הזאת שלח הרמב"ן ז"ל מעכו לקטלוניא לבנו, לזרזו על הענוה, וצוה אותו שיקראנה פעם אחת בשבוע, וילמד גם בניו עמו, ויהיו רגילים בה בעל פה, כדי לחנכם בילדותם שמים. ובישר לו שביום שיקרא האגרת הזאת – יענוהו מן השמים כל מה שישאל. וכל מי שירגיל לאמרה – בודאי יהא ניצול מכל צרה, ומובטח לו שהוא בן עולם הבא. (מתוך: ספר מעולפת ספירים)

ביבליוגרפיה

--רפאפורט כץ, מאיר אליעזר-תולדות הרמב"ן ,קראקא תרנ"ח 1898.

-- אונא יצחק, ד"ר הרב-הרמב"ן-ירושלים תש"ב 1942.

-- אבן-חן,יעקב-הרמב"ן- גנזך ירושלים, 1976.

-- ה אנציקלופדיה העברית ,כרך כד ,ערך "משה בן נחמן" מעמוד 565 ירושלים תל אביב תשל"ב.

- - יזרעאל רמי אבני דרך בידיעת הארץ ,אריאל ירושלים 2004.

-- הורוביץ הלוי חיים-חיבת ירושלים.

--וילנאי זאב-עכו עיר רבת תמורות, טמבור

--חדש מאיר ווואכטפויגל –משה בן נחמן 1194-1270 אגרת הרמב"ן פירוש פתיחת האגרת ובאורים-זכרון ירוחם, 2001.

--חנוך חיים,ד"ר הרב-הרמב"ן כחוקר וכמקובל תורה לעם י-ם תשל"ח

--ערלאנגער אריה חיים-אגרת הרמב"ן-ירושלים תשמ"ט.

--פדיה חביבה-הרמב"ן-עם עובד תל אביב 2003.[מדעי חשוב]

--רעטאק יהושע אברהם-אגרת הרמב"ן עם פירוש דברי האגרת-ברוקלין תשנ"ד.

--שעוואל דוב חיים,הרב-רמב"ן-מוסד הרב קוק ,י-ם 1967.