למה עלה ר' יחיאל עם ישיבתו לעכו ?
למה עלה ר' יחיאל עם ישיבתו מפאריס לעכו ולא לירושלים עיר הקודש ? לפי עדותו של ר' אשתורי הפרחי בספרו ''כפתור ופרח 10 '' התעתד ר' יחיאל להקריב קורבנות בירושלים. בשנת י''ז לאלף בששי, אבל לא אסתייעא מילתא. אולם, ר' אשתורי הפרחי מביא ידיעה זו בשם אומרו, בשם ר' ברוך שאמר לו זאת מבלי לקבוע אם ידיעה זו נכונה היא או לא .

ואף גם זאת שהשנה י''ז לאלף הששי לעלייתו של ר' יחיאל המובאת ב''כפתור ופרח'' אינה בדוקה. שכן בשנת י''ח (1258) חתם עוד ר' יחיאל על גט בפאריס וכפי הנראה הוא עלה ארצה רק סמוך לשנת כ' (1260). אם כן נשאלת השאלה למה עלה ר' יחיאל עם תלמידיו דוקא לעכו? ניתן לשער, שעשה זאת כנראה תוך כוונה לחזק את הישוב היהודי הדגול בימים ההם בצפון הארץ , וגם לקדש אותו על ידי הקמת מוסד תורני גדול בעיר הזאת, בשם ''מדרש הגדול דפריש ''.

כידוע, קיימים חילוקי דיעות אם עכו היא בגבולות ארץ ישראל. בחלוקת הארץ נפלה העיר הזאת בחלקו של אשר אך נשארה עיר כנענית, כי לא הוריש את יושבי עכו 11 . היא הייתה אחת מערי החוף של פניקה (עבכא בפניקית) ומיושבת נכרים שונים במשך שנים רבות. בימי הבית השני הוסב שמה של העיר בימי פטולומיאוס השני ל -Ptolomaus. עכו היתה עיר עויינת ליהודים בימי הבית השני וגם החשמונאים לא הצליחו להכניעה. בימי המרד הגדול ברומיים, רצחו תושביה היוונים אלפיים איש מהיהודים שישבו בתוכה 12 . אחרים נמלטו על נפשם. אחרי כן חזרו אליה יהודי עכו, חידשו את מסחרה, הגדילו את מספרם בעיר זאת ועשו אותה לעיר מעורבת, יהודים ונוכרים .

עכו המעורבת היתה מקום מושבם של תלמידי חכמים אחרי חורבן הבית השני 13 .

האמורא רבי אבא דמן עכו, היה מנהיגה של קהילת עכו במאה השניה לספה''נ 14 . נשיאי העם ומנהיגיו היו רגילים לבוא לעכו לשם ריפוי. כגון רבן גמליאל דיבנה, שהיה רוחץ במרחץ אפרודיטי בעכו 15 . ר' יהודה הנשיא היה בא לעכו ואף השיא את ביתו לאחד מחכמי כפר עכו. רבן שמעון וחבריו ר' יהודה ור' יוסי היו באים לעכו ומהתוספתא (ברכות ב') נראה שרבי יוסי היה תושב עכו וכי לחכמים האלה היו תלמידים השומעים תורה מפיהם בעכו .

אשר לקדושתה של העיר עכו - נחלקו הדעות ורוב החוקרים באים לידי מסקנה, שהעיר שמחוץ ל''שורא דעכו'' (חומת עכו) אינה קדושה , כי העיר לא השתייכה לארץ ישראל בין בימים שלפני החורבן ובין בימים שלאחריו. מאידך , יש אומרים, שעכו היא בגבול ארץ ישראל אפילו לעניין מצוות התלויות בארץ ומפרשים את אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון 16 , לא את הכבוש בא הפסוק למעט, אלא את עקירתו הגמורה של הישוב הנכרי. ח. בר דרומא מביא מאמרי חז''ל רבים מהם אנו למדים, שעכו היא ארץ ישראל לכל דבר .

ר' יחיאל סבור היה כנראה , שעכו היא עיר יהודית . לכן עלה עם ישיבתו לעיר הזאת והתיישב בה עם תלמידיו, לא רק מפני שנמל עכו היה בימים ההם הנמל בו עוגנות האוניות הבאות מארצות המערב לישראל , אלא גם כדי להדגיש את שייכותה של העיר הזאת לארץ ישראל ולחזק את היישוב היהודי הקטן שנמצא שם בימים ההם. אומנם בשנת 1170 מצא בה ר' בנימין מטודילה 17 " כמו מאתים יהודים'', אך ישוב זה גדל על ידי העליות מארצות ה גולה, משלוש מאות רבנים מצרפת ומאנגליה בשנת 1211, אשר חלק מהם התיישב בעכו ור' יחיאל העביר את ישיבתו מפאריס עם שלוש מאות תלמידיה. גם הרמב''ן, מחדש הישוב היהודי בירושלים, בא בסוף ימיו לעכו .

אשר למספר הבחורים של ישיבת פאריס שנמצאו בעכו - לדעת י. בן צבי מספר 300 הוא מוגזם, כי ישיבה עם 300 תלמידים צריכה ישוב של עוד 300 בתים לפחות, כלומר ישוב עם עוד 1500 נפש ובתקופה יותר שקטה - בזמנו של ר' בנימין מטולידה לא היו בה יותר ממאתיים יהודים. מאידך, דבר ידוע הוא שבישיבת פאריס למדו שלוש מאות תלמידים וכותבי ההיסטוריה של היהודים בפאריס מעידים על כך. השאלה היא אם כולם עלו עם רבם ר' יחיאל לעכו? ייתכן, שלא כל תלמידי הישיבה עלו עם רבם ארצה אף על פי שהישיבה נסגרה בפאריס עם עלותו של ר' יחיאל לעכו . אלה שנשארו התפזרו כנראה ללמוד אצל בעלי התוספות בערים השונות בצרפת. מאידך, ניתן לשאר, שכל תלמידי הישיבה בפאריס עלו עם רבם לעכו, אף אם היה ישוב יהודי קטן בעיר הזאת. ידוע, שבפולין ובליטא התקיימו ישיבות גדולות בערים קטנות. העיירות האלה לא החזיקו בישיבות, להיפך, נהנו מכך שהייתה ישיבה בעירם ומספר משפחות הוציאו לחמן מהשירותים שהגישו לבחורי הישיבה. דוגמא כזאת ראינו גם בארץ, כאשר ישיבת סלובודקה היוותה את רוב הישוב היהודי בחברון .

אין כל ספק, שמעכו יצאו שליחים לאסוף כסף לטובת הישיבה. בעלי בתים בעכו ניהנו מזה, שכן הם טיפלו בצרכים של בחורי הישיבה .

אף אם נקבל את ההנחה שעלה בדעתו של ר' יחיאל להקריב קרבנות בירושלים כמובא ב''כפתור ופרח 18 '', הרי זה קרוב לודאי שר' יחיאל התכוון רק לקיים מצוות עליה לרגל לירושלים ולהקריב שם קרבנות , אבל את מושבו הקבוע - קבע בעכו .

היכן מקום קבורתו של ר' יחיאל ?
מקום קבורתו של ר' יחיאל הוא אפוף מסתורין ונחלקו הדיעות גם בנושא זה . יש הקושרים את מקום קבורתו עם זה של הרמב''ן, כי הרמב''ן בלה את שארית ימיו בעכו. לדעת רבים נפטר ר' יחיאל בשנת הכ''ח לאלף הששי. אחרים אומרים שנפטר שנה לפני כן .

לפי ר' מרגליות נקבר ר' יחיאל בחיפה ואלה דבריו על הרמב''ן :

בשנת חמשת אלפים ושלושים נסתלק רבנו לחיי עד וגויתו הובל לקבורה בעיר חיפא על ידי קברת ר' יחיאל מפריז .

בהערה ל''ד הוא מוסיף :

רבנו חפץ אומנם לחצוב לו קבר בחברון, אבל לפי המקובל נקבר בחיפא .

באנציקלופדיה ל''תולדות גדולי ישראל'' מובא, שר' יחיאל המשיך לנהל את הישיבה עד לפטירתו בשנת ה' כ''ח (1268) ויקבר לרגלי הר הכרמל הסביבת חיפה ואילו באנציקלופדיה העברית (כרך י''ט) מובא, שר' יחיאל נפטר לפני 1267 ואחד מתלמידי הרמב''ן שסייר בארץ סמוך לאותו זמן, מציין את קברו בתחתית הר הכרמל. גם ר' זאב יעבץ קובע, שר' יחיאל נקבר בחיפה, באומרו על הרמב''ן :

ויגוע וימת רבנו הגדול והנערץ אשר יחשב לאחד מראשי גדולי כל חבורות רבנו משה בן נחמן מקץ שלש שנים בשבתו בארץ הקדושה (1270) ויקבר בעיר חיפה על יד קבר רבנו יחיאל מפריש .

אולם, הכהן בדיעה, שר' יחיאל נקבר בעכו וכותב בזו הלשון :

חתנו היה גדול רבינו יוסף ז''ל שעלה עמו לאה''ק ושם מצבתו וקברו בעכו אצל חתנו ז''ל, כי הנה ברשימת קברי רבני עכו נרשם ר' יחיאל הנ''ל ובנו רבי יוסף והר''ר יוסף משאניס וכו', נראה שהוא רבי יוסף חתנו של הרב ז''ל .

רבי יחיאל מפריס מוזכר בספרות השו"ת כגון:שו"ת מהרי"ל 19 :"...הביא שבתרגום הלטיני של ויכוחו של רבי יחיאל מפריס כתוב... 20 ".

סכום

אין ספק איפוא שרבי יחיאל מפריז חי בעכו וייסד בה ישיבה. קרוב לוודאי שהאמין בכל לבו כי עכו היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל ואפשר שהוא קבור בה.

העיר עכו זכתה שאדם כה דגול חי בה אהב אותה ואפשר שאף נקבר בה. מן הראוי שתוצב מצבה סמלית בהר נפוליאון,שם נקברו גדולים אחרים על פי מסורות מסוימות 21 .

• כמעיין המתגבר-יצירתו של הרב ד"ר ש"ז כהנא ז"ל דרך מנוע חפוש מורפיקס — יחיאל מפריס עכו.
• חסידא,שמואל — ראיון החג עם הרמב"ן — שבענט גיליון 15.
• רפל,יואל(עורך) –תולדות א"י כרך ב –גבעתיים 1980 –עמוד 411
• תולדות ממלכת הצלבנים בא"י — כרך ב — י-ם תשל"א עמוד 397
• כרך יט ערך-יחיאל מפריס-עמוד 755
• המאמר נלקח על ידי מאתר האינטרנט –דעת-שנה כשנה תשל"ח — רבי יחיאל מפאריס והישיבה בעכו.

• נ.ב. בקשר למניע העולים בכלל כותב פראוור, יהושע — תולדות ממלכת הצלבנים בא"י — כרך ב — י-ם תשל"א בעמוד 389:"לא תמיד מסוגלים אנו לזהות את מניעיהן של העליות השונות.." ובכל זאת ביחס למניעי רבי יחיאל הוא מציע הסבר בעמוד 392:"דחיפה ..לעלייה...הגזירה של החרמת ספרי התלמוד ושריפתם הפומבית...המכה היתה אנושה מאוד..מצב לימוד התורה ירד..." בנוסף לרדיפת לימוד התלמוד בצרפת הוא מציין מניע נוספ-שאיפת גבורנו להקריב"..קרבנות בזמן הזה חידוש עבודת הקרבנות לפני הגאולה, סמל לחידוש חיי העם בארצו..." .
• נ.ב. מאמר מקיף רציני ויסודי כתב חגי, שמואל — ויכוחים על קידוש השם — מחניים מ"א תש"ך-שם הוא מציין:"..הרבה ויכוחים התקיימו...רק כמה מהם זכו להתפרסם. הויכוח הראשון הוא שנערך בפריס בחצר הקיסר לואי החמישי..ביוני 1240..בין הרבנים רבי יחיאל ראש הישיבה בפריס...".
• נ.ב. לעומת זאת ההסטוריון החשוב פראוור מכריע בברור:"...הישיבה היתה בעכו..." — בתולדות הצלבנים בא"י –כרך ב — י-ם תשל"א עמוד 402 הערה 54.
• פ''י עמ' פ''א-פ''ב , הוצ' לונץ .
• שופטים א', י''ט ול''א .
• מלחמות ב', י''ח ה' .
• נ.ב. כן חיו בה תנאים כתלמידו המובהק של רבי שמעון בר יוחאי-רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו וכן התנא רבי יהודה בן אגרא איש כפר עכו .
• נ.ב. כן חיו בעכו האמוראים רבי תנחום בן רבי חייא איש כפר עכו, רבי חזקייה עכייה ורבי יצחק איש כפר עכו.
• יודילביץ ,מרדכי במאמר-העיר עכו בימי התנאים-סיני תש"ג/ד מעמוד קפ"ג רואה ברבן גמליאל תושב עכו ולא רק מבקר נ.ב .
• שופטים א' , ל''א- ל''ב .
• ספר מסעות , כ''א.
• לא היו אז קשיים להגיע לירושלים ולפי עדותו של ''שבט יהודה '' נתקבלו רבני צרפת ואנגליה עם ר' יהונתן מלוניש (לוניל) בראשם, בכבוד גדול ע''י המלך המושלימי ועלה בידם לחדש את הישוב העברי בירושלים,שנחרב על ידי נוסעי הצלב .
• החדשות סימן לח ד"ה הני שמות.

20-- מהרי"ל=רבי יעקב בן משה מולין, נולד בגרמניה בשנת 1360 למד בישיבת אוסטריה מנהיגה הרוחני של יהדות אשכנז ,חזן ומחבר ניגונים ידוע, נפטר בוורמייזא 1427 — ביוגרפיה שו"ת בר-אילן.

21-- דבורה הנביאה לפי עדות תלמיד הרמב"ן כפ שמובא בישר, ברוך- עכו היהודית- תשי"ג. הרמבן עצמו כמתואר בגלילות האר"י מצוטט בהקדמה לפרוש הרמב"ן על התורה-בראשית-טוב ירושלים-י-ם תשנ"ז. רבי שמשון משאנץ כדברי הרמ"א בשו"ת שלו סימן לא ד"ה ומעתה לא.